שולמית ספיר-נבו

שיר סיפור ועוד

 



להצטרפות לרשימת התפוצה הכנס את כתובת הדואר האלקטרוני שלך:
 שלח


 שולמית ספיר-נבו

     • פרסמה חמישה ספרי שירה בעברית.
     ספר תרגומים משיריה ראה אור באנגלית.
     ספר שירים עברית וערבית.
     רומן פרוזה.


"דלתי לאורח אפתח" (1977, הוצאת ארזים).
"אורות חניה" (1986, הוצאת מעריב).
"שפת השוקולד" (1994, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב)
לספר הוענק מענק יצירה מטעם האגודה לעידוד המחקר,
הספרות והאמנות אח"י.
"The water man" ספר תרגומים משיריה באנגלית,

תרגם מל רוזנברג (1994, הוצאת רמות, אוניברסיטת תל-אביב).
"קצת ממה שאסור", ( 2000, הוצאת רמות אוניברסיטת תל-אביב).
"איש ספטמבר", רומן פרוזה (2003, הוצאת ויזארט

"שיר-יוני לטרון"/ -"Doves of Latrun", שירה ופרוזה בעברית ובתרגום
לאנגלית, תרגם מל רוזנברג. (2006, הוצאת "שריון", יד לשריון בלטרון).
"קוראת בקפה", ספר שירי אהבה בעברית וערבית,
ספר משותף עם המשוררת סוזאן סידאוי דיביני ובתרגום דו לשוני מנשה ספיר.
(2011, הוצאת "צבעונים הוצאה לאור").
שיריה התפרסמו בכתבי עת ספרותיים, בעיתונים ובאסופות שונות.

מופע קברט שירה מוסיקלי; "אישה ורודה",
הופק על פי שיריה מהספר
"קצת ממה שאסור",
השירים הולחנו ע"י נימה פולטורק מקונסרבטוריון גבעתיים.

נוב. 2009 קבלה פרס אח"י על הישגיה בתחום השירה.
ומענק מהקרן ע"ש רבקה ויעקב נמרודי. יו"ר ועדת הפרס; ד"ר ליליאן דבי-ג'ורי,
חברי הועדה; פרופ' ששון סומך, פרופ' סמי סמוחה, נוזהת קצב, הצייר ניסים זלאייט, השחקן אריה אליאס.

נוב. 2011 קבלה מענק עידוד מאגודת אח"י על הספר "קוראת בקפה".


• שירתה בצה"ל כעשר שנים והשתחררה בדרגת רס"ן.
• עבדה בחברת "כימיקלים לישראל" כעשר שנים
 
בתפקידה האחרון היתה מנהלת סגל בכיר.

• עוסקת מזה מספר שנים בייעוץ למנהלים בתעשייה,
  בתחום משאבי אנוש.
• כתבת בעיתון "שריון", יד לשריון בלטרון.
• חברה ב"איגוד הסופרים הכללי".
• נשואה, אם לשניים וגרה במרכז הארץ. 


 


 

"להיות דייג עם חכת קסמים וקסקט צוחק".
 
ללכת בעקבות השירים-
זה ללכת בעקבות הלב,
זה להתבונן בחול ולראות קסמים.
 
כל החיים אנו נוסעים ברכבות, ממקום למקום -, מאחד לשני. יש כאלה המעדיפים רכבת אקספרס, ויש כאלה המעדיפים רכבת מאסף. אני מעדיפה רכבת מאסף.
כל קטע מהדרך מעניק לי נוף אחר, יופי אחר. אפשר לראות איפה גלי הים מנתרים בשמחה, ואיפה הם נסוגים בעצב, ובעיקר אפשר להבחין איפה יש אור ואיפה יש צל.
כל קטע כזה מהדרך נותן לי שהות לחשוב, על מה שראיתי וחוויתי, ומעורר בי ציפיות לקראת הקטע הבא.
 
לעומת זאת רכבת אקספרס היא כמו צילום אחד מהיר של תמונה, המנסה לקלוט הכול ולהגיע היישר למטרה. אין לו צורך להתעמק בפרטים, או לשים לב לאור ולצל, שאלה בעצם הדברים הכי חשובים. כמה אותו נוף עשוי להשתנות כשיש עליו אור זריחה, או אור סגול ורך של שעת ערביים, או לחלופין עננה כבדה המטילה על פניו צל שחור.
כמה אותו אדם יכול להיות שונה כשיש עליו אור או צל.
אבל ברכבות אקספרס אין זמן, וגם לא צריך להתעמק בכל אלה.
 
כך גם אפשר להיפרד מאנשים. ברכבת אקספרס, או במאסף.
במאסף - זה לומר שלום לכל קטע, לנסות לצבור בתאי הזיכרון תמונות מהנוף, שאחר כך יהפוך לנוסטלגיה.
אולם לעזוב ברכבת אקספרס, זה להינתק מיד מהכול ולעבור ליעד הבא. זהו תהליך פרקטי ומהיר, שרוצה למחוק את העבר ולהתחיל דף חדש. 
 
כשנוסעים ברכבת מאסף, יש אפשרות רבה יותר להיפגע, יש חשיפה של רגשות, יש שאלות, יש ציפיות, יש אושר ועצב.
נסיעה ברכבת מאסף היא מסע של חושים. נסיעה של הלב.
נסיעה ברכבת אקספרס היא נסיעה של השכל.
ועכשיו כשאני נמצאת ברכבת בקטע הכי יפה, בין בנימינה לעתלית, הייתי רוצה לרדת בתחנה ולעלות על הגבעות, שניתן להשקיף מהן על הים . בשעה הקסומה המרעידה את כל נימי הנפש, שעת השקיעה, שעת האהבה, השעה היחידה בה השכל מוותר.
ואפשר שלא נאמר מילה ויחד נתבונן באופק הרחב, המחליף את צבעיו מארגמן בוער לסגול לילך ולוורוד חיוור. כל השחפים מעל ודגת הים במים וכל מי שנמצא מול הים כעת, עוצר את נשימתו, מול היופי הזה שפותח לך את הלב וממלא אותו. (מתוך "איש ספטמבר").

 
 
קישורים לאתרים נוספים:
 
פרופ' מל רוזנברג  www.melrosenberg.com/

איגוד כללי של סופרים בישראל
http://sofrim.org.il/index.php?option=com_content&task=view&id=212&Itemid=41

  www.arcm-latrun.org.il/   לטרון - יד לשריון
 
www.musicg.co.il/ הקונסרבטוריון העירוני גבעתיים 

לקסיקון הספרות העברית החדשה
 
www.library.osu.edu/sites/users/galron.1/
 
 
 
פסח מילין - יקיר המשוררים     http://www.albit.co.il/shirim.pdf
 
לייבסיטי - בניית אתרים